אודות

חיה גרץ-רן, אמנית ישראלית עכשווית, מציירת ציור פיגורטיבי המתבסס על צילומים פרטיים ואנונימיים מבוימים. בפעולה הציורית שלה, יוצרת דימויים של ילדות ומתבגרות, המתייחסים להיסטוריה של החברה הישראלית. עבודותיה נעות כמטוטלת בין האוטוביוגרפי (ילידת 1948, שנת הקמת המדינה) לבין ההשתקפות של דמותה בקולקטיב הנשי לדורותיו. חשיבות יצירתה היא ברצף הדיבור על יחסי אימהות בנות ועימות המיתוסים הנשיים מול המיתוס הגברי עליו התחנכה: “טוב למות בעד ארצנו”.

חיות, צל, מקטעי-גוף, ארנבות, קיפודים, סוריקטות, ילדות מוציאות לשון, נוף ארץ ישראל, ציור על קרשי חיתוך, חלוצות, סנדלים, כתמי דם, תחבושות, אובייקטים וצעצועי ילדים הופכים לחלק מהבד הלבן המשמש מצע לפעולת הציור.

בסדרת הציורים האחרונה שלה, “שדות ודגלים”, מתייחסת גרץ-רן באופן ישיר למשברים אותם חווה החברה הישראלית בשנים האחרונות. משברים אשר באים לידי ביטוי בקריסת האתוס הציוני ובשבר החברתי. סמלי אתוס וגבורה (שמקורם בצילומי התקופה) משמשים אותה לבדיקה מחודשת של המציאות הישראלית העכשווית.

“ברקע עבודותיה מהדהד סיפור ביוגרפי הנשזר בזיקה לזיכרון קולקטיבי המשותף לרבים מאיתנו בארץ זו. עבודותיה מיטיבות לבטא מערכות יחסים מורכבות בתא המשפחתי ונרמזת מהן השתקפות מבנה היחסים במערכות החברה. רבות מעבודותיה יוצאות מנקודת מוצא של צילום , כמו ניפתח אלבום משפחתי למרחבים חדשים ,קיבל נשימה של ציור אך שימר את הפגיעות של המצולמים: הציור כמו מתעד את המאמץ ההרואי לשרוד בתנאים חדשים בארץ ישראל ומעניק עומק נוסף למאבק היומיומי של הדמויות הנחשפות לשמש מזרח תיכונית וחברה תובענית ומגייסת”
גליה בר-אור

“כיום, עם השיח הפוסט–ציוני, הפוסט–מודרני והפוסט–פמיניסטי קיבלו עבודותיה של גרץ־רן כיוונים חדשים . […] בכל הסדרות נוהגת [גרץ-רן] לצעוד אחורה וקדימה בזמן, וכך מעמיקה את הקשריהם של המוטיבים במבע מתחדש ומרתק. הרקע הלבן שהופיע בסדרות הקודמות התחלף בנוף הצבעוני של עמק יזרעאל, מקום מגוריה של האמנית”
אורה קראוס